Multilingual Scriptures Home » Hebrew Modern Bible » Ruth
| Hebrew Modern Bible | ||
| Chapter # | Verse # | Verse Detail |
| 1 | 1 | ויהי בימי שפט השפטים ויהי רעב בארץ וילך איש מבית לחם יהודה לגור בשדי מואב הוא ואשתו ושני בניו׃ |
| 1 | 2 | ושם האיש אלימלך ושם אשתו נעמי ושם שני בניו מחלון וכליון אפרתים מבית לחם יהודה ויבאו שדי מואב ויהיו שם׃ |
| 1 | 3 | וימת אלימלך איש נעמי ותשאר היא ושני בניה׃ |
| 1 | 4 | וישאו להם נשים מאביות שם האחת ערפה ושם השנית רות וישבו שם כעשר שנים׃ |
| 1 | 5 | וימותו גם שניהם מחלון וכליון ותשאר האשה משני ילדיה ומאישה׃ |
| 1 | 6 | ותקם היא וכלתיה ותשב משדי מואב כי שמעה בשדה מואב כי פקד יהוה את עמו לתת להם לחם׃ |
| 1 | 7 | ותצא מן המקום אשר היתה שמה ושתי כלתיה עמה ותלכנה בדרך לשוב אל ארץ יהודה׃ |
| 1 | 8 | ותאמר נעמי לשתי כלתיה לכנה שבנה אשה לבית אמה יעשה יהוה עמכם חסד כאשר עשיתם עם המתים ועמדי׃ |
| 1 | 9 | יתן יהוה לכם ומצאן מנוחה אשה בית אישה ותשק להן ותשאנה קולן ותבכינה׃ |
| 1 | 10 | ותאמרנה לה כי אתך נשוב לעמך׃ |
| 1 | 11 | ותאמר נעמי שבנה בנתי למה תלכנה עמי העוד לי בנים במעי והיו לכם לאנשים׃ |
| 1 | 12 | שבנה בנתי לכן כי זקנתי מהיות לאיש כי אמרתי יש לי תקוה גם הייתי הלילה לאיש וגם ילדתי בנים׃ |
| 1 | 13 | הלהן תשברנה עד אשר יגדלו הלהן תעגנה לבלתי היות לאיש אל בנתי כי מר לי מאד מכם כי יצאה בי יד יהוה׃ |
| 1 | 14 | ותשנה קולן ותבכינה עוד ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה׃ |
| 1 | 15 | ותאמר הנה שבה יבמתך אל עמה ואל אלהיה שובי אחרי יבמתך׃ |
| 1 | 16 | ותאמר רות אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך כי אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלהיך אלהי׃ |
| 1 | 17 | באשר תמותי אמות ושם אקבר כה יעשה יהוה לי וכה יסיף כי המות יפריד ביני ובינך׃ |
| 1 | 18 | ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה׃ |
| 1 | 19 | ותלכנה שתיהם עד באנה בית לחם ויהי כבאנה בית לחם ותהם כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי׃ |
| 1 | 20 | ותאמר אליהן אל תקראנה לי נעמי קראן לי מרא כי המר שדי לי מאד׃ |
| 1 | 21 | אני מלאה הלכתי וריקם השיבני יהוה למה תקראנה לי נעמי ויהוה ענה בי ושדי הרע לי׃ |
| 1 | 22 | ותשב נעמי ורות המואביה כלתה עמה השבה משדי מואב והמה באו בית לחם בתחלת קציר שערים׃ |
| 2 | 1 | ולנעמי מידע לאישה איש גבור חיל ממשפחת אלימלך ושמו בעז׃ |
| 2 | 2 | ותאמר רות המואביה אל נעמי אלכה נא השדה ואלקטה בשבלים אחר אשר אמצא חן בעיניו ותאמר לה לכי בתי׃ |
| 2 | 3 | ותלך ותבוא ותלקט בשדה אחרי הקצרים ויקר מקרה חלקת השדה לבעז אשר ממשפחת אלימלך׃ |
| 2 | 4 | והנה בעז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים יהוה עמכם ויאמרו לו יברכך יהוה׃ |
| 2 | 5 | ויאמר בעז לנערו הנצב על הקוצרים למי הנערה הזאת׃ |
| 2 | 6 | ויען הנער הנצב על הקוצרים ויאמר נערה מואביה היא השבה עם נעמי משדה מואב׃ |
| 2 | 7 | ותאמר אלקטה נא ואספתי בעמרים אחרי הקוצרים ותבוא ותעמוד מאז הבקר ועד עתה זה שבתה הבית מעט׃ |
| 2 | 8 | ויאמר בעז אל רות הלוא שמעת בתי אל תלכי ללקט בשדה אחר וגם לא תעבורי מזה וכה תדבקין עם נערתי׃ |
| 2 | 9 | עיניך בשדה אשר יקצרון והלכת אחריהן הלוא צויתי את הנערים לבלתי נגעך וצמת והלכת אל הכלים ושתית מאשר ישאבון הנערים׃ |
| 2 | 10 | ותפל על פניה ותשתחו ארצה ותאמר אליו מדוע מצאתי חן בעיניך להכירני ואנכי נכריה׃ |
| 2 | 11 | ויען בעז ויאמר לה הגד הגד לי כל אשר עשית את חמותך אחרי מות אישך ותעזבי אביך ואמך וארץ מולדתך ותלכי אל עם אשר לא ידעת תמול שלשום׃ |
| 2 | 12 | ישלם יהוה פעלך ותהי משכרתך שלמה מעם יהוה אלהי ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו׃ |
| 2 | 13 | ותאמר אמצא חן בעיניך אדני כי נחמתני וכי דברת על לב שפחתך ואנכי לא אהיה כאחת שפחתיך׃ |
| 2 | 14 | ויאמר לה בעז לעת האכל גשי הלם ואכלת מן הלחם וטבלת פתך בחמץ ותשב מצד הקוצרים ויצבט לה קלי ותאכל ותשבע ותתר׃ |
| 2 | 15 | ותקם ללקט ויצו בעז את נעריו לאמר גם בין העמרים תלקט ולא תכלימוה׃ |
| 2 | 16 | וגם של תשלו לה מן הצבתים ועזבתם ולקטה ולא תגערו בה׃ |
| 2 | 17 | ותלקט בשדה עד הערב ותחבט את אשר לקטה ויהי כאיפה שערים׃ |
| 2 | 18 | ותשא ותבוא העיר ותרא חמותה את אשר לקטה ותוצא ותתן לה את אשר הותרה משבעה׃ |
| 2 | 19 | ותאמר לה חמותה איפה לקטת היום ואנה עשית יהי מכירך ברוך ותגד לחמותה את אשר עשתה עמו ותאמר שם האיש אשר עשיתי עמו היום בעז׃ |
| 2 | 20 | ותאמר נעמי לכלתה ברוך הוא ליהוה אשר לא עזב חסדו את החיים ואת המתים ותאמר לה נעמי קרוב לנו האיש מגאלנו הוא׃ |
| 2 | 21 | ותאמר רות המואביה גם כי אמר אלי עם הנערים אשר לי תדבקין עד אם כלו את כל הקציר אשר לי׃ |
| 2 | 22 | ותאמר נעמי אל רות כלתה טוב בתי כי תצאי עם נערותיו ולא יפגעו בך בשדה אחר׃ |
| 2 | 23 | ותדבק בנערות בעז ללקט עד כלות קציר השערים וקציר החטים ותשב את חמותה׃ |
| 3 | 1 | ותאמר לה נעמי חמותה בתי הלא אבקש לך מנוח אשר ייטב לך׃ |
| 3 | 2 | ועתה הלא בעז מדעתנו אשר היית את נערותיו הנה הוא זרה את גרן השערים הלילה׃ |
| 3 | 3 | ורחצת וסכת ושמת שמלתך עליך וירדתי הגרן אל תודעי לאיש עד כלתו לאכל ולשתות׃ |
| 3 | 4 | ויהי בשכבו וידעת את המקום אשר ישכב שם ובאת וגלית מרגלתיו ושכבתי והוא יגיד לך את אשר תעשין׃ |
| 3 | 5 | ותאמר אליה כל אשר תאמרי אעשה׃ |
| 3 | 6 | ותרד הגרן ותעש ככל אשר צותה חמותה׃ |
| 3 | 7 | ויאכל בעז וישת וייטב לבו ויבא לשכב בקצה הערמה ותבא בלט ותגל מרגלתיו ותשכב׃ |
| 3 | 8 | ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת והנה אשה שכבת מרגלתיו׃ |
| 3 | 9 | ויאמר מי את ותאמר אנכי רות אמתך ופרשת כנפך על אמתך כי גאל אתה׃ |
| 3 | 10 | ויאמר ברוכה את ליהוה בתי היטבת חסדך האחרון מן הראשון לבלתי לכת אחרי הבחורים אם דל ואם עשיר׃ |
| 3 | 11 | ועתה בתי אל תיראי כל אשר תאמרי אעשה לך כי יודע כל שער עמי כי אשת חיל את׃ |
| 3 | 12 | ועתה כי אמנם כי אם גאל אנכי וגם יש גאל קרוב ממני׃ |
| 3 | 13 | ליני הלילה והיה בבקר אם יגאלך טוב יגאל ואם לא יחפץ לגאלך וגאלתיך אנכי חי יהוה שכבי עד הבקר׃ |
| 3 | 14 | ותשכב מרגלתו עד הבקר ותקם בטרום יכיר איש את רעהו ויאמר אל יודע כי באה האשה הגרן׃ |
| 3 | 15 | ויאמר הבי המטפחת אשר עליך ואחזי בה ותאחז בה וימד שש שערים וישת עליה ויבא העיר׃ |
| 3 | 16 | ותבוא אל חמותה ותאמר מי את בתי ותגד לה את כל אשר עשה לה האיש׃ |
| 3 | 17 | ותאמר שש השערים האלה נתן לי כי אמר אל תבואי ריקם אל חמותך׃ |
| 3 | 18 | ותאמר שבי בתי עד אשר תדעין איך יפל דבר כי לא ישקט האיש כי אם כלה הדבר היום׃ |
| 4 | 1 | ובעז עלה השער וישב שם והנה הגאל עבר אשר דבר בעז ויאמר סורה שבה פה פלני אלמני ויסר וישב׃ |
| 4 | 2 | ויקח עשרה אנשים מזקני העיר ויאמר שבו פה וישבו׃ |
| 4 | 3 | ויאמר לגאל חלקת השדה אשר לאחינו לאלימלך מכרה נעמי השבה משדה מואב׃ |
| 4 | 4 | ואני אמרתי אגלה אזנך לאמר קנה נגד הישבים ונגד זקני עמי אם תגאל גאל ואם לא יגאל הגידה לי ואדע כי אין זולתך לגאול ואנכי אחריך ויאמר אנכי אגאל׃ |
| 4 | 5 | ויאמר בעז ביום קנותך השדה מיד נעמי ומאת רות המואביה אשת המת קניתי להקים שם המת על נחלתו׃ |
| 4 | 6 | ויאמר הגאל לא אוכל לגאול לי פן אשחית את נחלתי גאל לך אתה את גאלתי כי לא אוכל לגאל׃ |
| 4 | 7 | וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו וזאת התעודה בישראל׃ |
| 4 | 8 | ויאמר הגאל לבעז קנה לך וישלף נעלו׃ |
| 4 | 9 | ויאמר בעז לזקנים וכל העם עדים אתם היום כי קניתי את כל אשר לאלימלך ואת כל אשר לכליון ומחלון מיד נעמי׃ |
| 4 | 10 | וגם את רות המאביה אשת מחלון קניתי לי לאשה להקים שם המת על נחלתו ולא יכרת שם המת מעם אחיו ומשער מקומו עדים אתם היום׃ |
| 4 | 11 | ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים עדים יתן יהוה את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל ועשה חיל באפרתה וקרא שם בבית לחם׃ |
| 4 | 12 | ויהי ביתך כבית פרץ אשר ילדה תמר ליהודה מן הזרע אשר יתן יהוה לך מן הנערה הזאת׃ |
| 4 | 13 | ויקח בעז את רות ותהי לו לאשה ויבא אליה ויתן יהוה לה הריון ותלד בן׃ |
| 4 | 14 | ותאמרנה הנשים אל נעמי ברוך יהוה אשר לא השבית לך גאל היום ויקרא שמו בישראל׃ |
| 4 | 15 | והיה לך למשיב נפש ולכלכל את שיבתך כי כלתך אשר אהבתך ילדתו אשר היא טובה לך משבעה בנים׃ |
| 4 | 16 | ותקח נעמי את הילד ותשתהו בחיקה ותהי לו לאמנת׃ |
| 4 | 17 | ותקראנה לו השכנות שם לאמר ילד בן לנעמי ותקראנה שמו עובד הוא אבי ישי אבי דוד׃ |
| 4 | 18 | ואלה תולדות פרץ פרץ הוליד את חצרון׃ |
| 4 | 19 | וחצרון הוליד את רם ורם הוליד את עמינדב׃ |
| 4 | 20 | ועמינדב הוליד את נחשון ונחשון הוליד את שלמה׃ |
| 4 | 21 | ושלמון הוליד את בעז ובעז הוליד את עובד׃ |
| 4 | 22 | ועבד הוליד את ישי וישי הוליד את דוד׃ |